)סימפוניה מס. 1 לשקט(
הזמן עושה את שלו
אני את שלי
והקהל מואר
הראשון שמוחא כפיים
עולה על הבמה
ואין במה
הזמן עושה את שלו
אני את שלי
והקהל מואר
הראשון שמוחא כפיים
עולה על הבמה
ואין במה
31.12.2015
29.12.2015
27.12.2015
כל החיים האלה בבת אחת
הרבה מאד חיים בשביל פעם אחת
הביט שומר על הלב פועם
הביט שומר על הלב פועם
ולא לדעת
לא לדעת
לא לדעת את המשפט הבא
יורד מתוך האָיִן של הסוף
מחסן המילים של אלוהים ש
בתוכו כל זה קורה
מפת האוצר של הנפש
מובילה אל הנשמה
ובינתיים לא לדעת
לא לדעת
לא לדעת
בין לבין
עם הראש בתוך הקיר
ברווח שבין האטומים
עם כל הכאב הזה בבת אחת
הרבה מאד כאב בשביל פעם אחת
הביט שומר על הלב פועם
הביט שומר על הלב פועם
על הראש מחוץ למים
על הגרף שימשיך לעלות
עלי הנאחזת בזנבו
לא ליפול
לא ליפול מהחצי
השני זה נהיה
קל יותר לא לסגת
וכבר יודעים שזה הביט
הביט ששומר על הלב
לא לחדול
הביט ששומר על הלב
לא לחדול
וכשזה עובד זה
עובד
המתג מורם ואין
מה לדאוג מהחצי
השני זה נהיה
קשה יותר סתם לפעום
סתם לנשום
לחזור שוב ושוב על אותו הביט
לחזור שוב ושוב על אותו הביט
להסתפק בלב אחד
ובינתיים לא לדעת
לא לדעת
לא לדעת
כי גם בחושך אפשר לרקוד
לעצום עיניים להסתכל
לצדדים ולדעת
הם בטוח מנסים
חלקם בטוחים שגם הצליחו
ולהסתובב פנימה
ולא לדעת
ולפקוח
והמתוק, המתוק מעלה את הביט
הביט ששומר על הלב
המתוק
גם בחורף
כשהעצים ערומים זה
לא אומר שהם מתים
בחיי
ואלוהים, אלוהים נותן את הביט
לא נמצא במונולוג
נמצא באישון, שלך
אז דבר איתי
ואני אשים לב ש
גם הנר עשוי מאור
ושסליחה היא לא
ההיפך מאשמה
אולי ההיפך מכאב הבטן
שאוכל אותי בחושך
ושהלב
הלב מחזיק את הביט
ששומר על הלב
פועם
ועלי
והעולם ללא צללים
וכולם רוקדים במרכזו
ולא לדעת
לא לדעת
לא לדעת
עם כל הגוף
עם כל הכוח
עד שהסימן הכחול יופיע
הלב ייתן את הביט
25.12.2015
24.12.2015
21.12.2015
20.12.2015
18.12.2015
בין
אפס לאחת
אָ
תְ
אָ
תְ
עוד בטרם נתן הימים ובטרם
בנה לךְ את גשר השכינה
נהר יצא מעדן להשקות הגן
וקולךְ מתהלך לרוח היום
מלקטת תפוחים
סליחה ותודה היו
עיטורי זהב בשיערךְ
שמלתך דגל לבן
אין דין ואין דיין
אין מוען ואין נמען
ושבת ממלאכתו
וראיתְ את אשר עשה:
ויקח ויסגור הבשר
ולזאת יקרא אשה (כי מאיש לְקַחַה זאת)
ויהיו עירומים
ולא התבוששו
ונחמד העץ להשכיל
ויקרא האדם שמות
והתפרקו האותיות
ומשם יפרד לשונות רבים
ויתנו דעת זו בזה
וידעו זו את זה
זכר ונקבה בראם
אז הוחל לקרוא בשם השם
ורק רע כל היום
ועוד רוחך זכרונות עדן
מתגלה במחולות
בין אפס לאחת
בין
אלף ל
תיו
זהו ספר תולדות אדם
ויגברו המים על הארץ
ומי שנופל
האדמה תיקח אותו
17.12.2015
13.12.2015
9.12.2015
8.12.2015
5.12.2015
4.12.2015
(רביעי לשתיים עשרה)
ארבעת העונות התחלפו כאן תוך שבועיים
גם התאהבתי פעמיים
..
עת מלחמה
עת שלום
ועת ערב
..
ולהיות עם זה עכשיו
וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ואז אני נבהלת ושופכת את כל הזמן המנוצל למשורות
מודדת מרדדת מייחדת
מספר ראשוני
מבודד
..
שוב פותחת את הפריזר
הופכת ת'תפריט
..
ומישהו כבר אמר ש
בקוטב המצפן עיוור לכיוונים
..
אז בוא,
בוא נקבע באביב
הירשם ל-
רשומות (Atom)